אפוטרופסות היא מנגנון משפטי המאפשר מינוי אדם או תאגיד לצורך טיפול בענייניו של אדם שאינו מסוגל לדאוג לעצמו. המינוי נעשה על ידי בית המשפט או בית דין שרעי, תוך התייעצות עם גורמי רווחה, כאשר האפוטרופוס הכללי מפקח על פעילות האפוטרופוס לאחר המינוי.

היקף המינוי יכול להיות מקיף וכולל את כל תחומי החיים של האדם, או מוגבל לעניינים ספציפיים, אישיים או רכושיים. החוק מאפשר מינוי אפוטרופוס במגוון מקרים, ביניהם: פסולי דין, קטינים שהוריהם אינם מסוגלים לתפקד כהורים, בוגרים עם צרכים מיוחדים, קשישים שאינם מסוגלים לדאוג לעצמם, ומאושפזים שאינם מסוגלים להביע דעה לגבי טיפולים רפואיים.

לתפקיד האפוטרופוס יכולים להתמנות מגוון גורמים: בני משפחה, עורכי דין, תאגידים, האפוטרופוס הכללי, ואף ועדה מיוחדת לנפגעי שואה. הליך המינוי מתחיל בהגשת בקשה לבית המשפט לענייני משפחה באזור מגוריו של האדם הנזקק לאפוטרופסות.

הבקשה למינוי אפוטרופוס צריכה לכלול מידע מפורט, כולל: פרטי האדם הנזקק לאפוטרופסות, פרטי בני משפחתו מדרגה ראשונה, הנימוקים למינוי והיקפו המבוקש, עמדת האדם עצמו (אם ניתן להשיגה), ופרטי האפוטרופוס המוצע. חשוב לציין כי יש להתייחס לעמדתם של בני המשפחה מדרגה ראשונה בנוגע למינוי המבוקש.

מערכת זו מבטיחה הגנה על זכויותיהם וצרכיהם של אנשים שאינם מסוגלים לדאוג לענייניהם, תוך שמירה על מנגנוני פיקוח ובקרה נאותים.