מאמרים

אפוטרופסות היא מנגנון משפטי המאפשר מינוי אדם או תאגיד לצורך טיפול בענייניו של אדם שאינו מסוגל לדאוג לעצמו. המינוי נעשה על ידי בית המשפט או בית דין שרעי, תוך התייעצות עם גורמי רווחה, כאשר האפוטרופוס הכללי מפקח על פעילות האפוטרופוס לאחר המינוי. היקף המינוי יכול להיות מקיף וכולל את כל תחומי החיים של האדם, או מוגבל לעניינים ספציפיים, אישיים או רכושיים.

מקרקעין הם קרקע וכל מבנה או דבר המחובר אליה דרך קבע, כגון בתים ובניינים. חוקי המקרקעין בישראל מסדירים את הבעלות והשימוש בקרקע, ומגדירים את המיסוי המוטל על עסקאות במקרקעין, כמו מכירה, חכירה, והשבחת נכסים.

ישנם מקרים שבהם יורש עשוי לבחור לוותר על חלקו בעיזבון – תהליך הקרוי הסתלקות מהירושה. הסתלקות זו מאפשרת ליורש לוותר על חלקו בעיזבון כולו, על חלק ממנו, או על מנה מסוימת שאליה הוא זכאי לפי הצוואה או הדין. הסתלקות מהירושה מתבצעת בהודעה בכתב המוגשת לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט לענייני משפחה, ומקבלת תוקף מרגע הגשת התצהיר.

מיצוי זכויות הוא תהליך שבו פונים למוסד לביטוח לאומי כדי לברר ולקבל את כל הזכויות וההטבות המגיעות לאדם עפ"י החוק.

ייפוי הכוח המתמשך הוא בעצם מסמך המאפשר למייפה הכוח לבחור נציג מטעמו בהתאם לשיקול דעתו, למשל: ילדים, בעל/ אישה, אחים, חברים ועוד, לקבל החלטות ולפעול במקומו ובשמו במקרה בו ייאבד את כשירותו.

דיני ירושה הם ענף במשפט האזרחי העוסק בהסדרת העברת רכושו, נכסיו וחובותיו של אדם לאחר פטירתו. מטרת דינים אלו היא לקבוע מי זכאי לרשת את עזבונו של הנפטר וכיצד יתחלק הרכוש בין היורשים. דיני הירושה יכולים להיות מושפעים מצוואה שהותיר הנפטר, ואם לא נכתבה צוואה, קובעים הדינים מהו סדר הירושה לפי החוק.

העובדה הרווחת, כי במשך שנים ארוכות ענייני הביטוח הלאומי הנוגעים לחבר הקיבוץ טופלו (ואף ממשיכים להיות מטופלים)באמצעות הקיבוץ ונציגיו, אינה פוגעת במכלול זכויותיו של החבר אל מול המוסד לביטוח הלאומי.

המגזר החקלאי שימש ומשמש במשך עשרות שנות קיום מדינת ישראל גורם בעל חשיבות לאומית אסטרטגית, הן ברמההבטחונית – גיאוגרפית והן בזו ההתיישבותית והערכית. בעשור האחרון, במקביל לחשיבות אינטרסים שונים ושיקולי מסגרות המגזר החקלאי, התחדדו ועלו האינטרסים ושיקולי הפרטהקיים בו –זכויות חבר הקיבוץ, הן ברמה הפרטית והן ברמה המשפחתית.

רובנו ככולנו, חוששים מן העיסוק בנושא עריכת צוואה. במובנים רבים, העיסוק בצוואה מעלה חששות אישיים בלתי מבוטלים ומוביל אותנו לעסוק בסוגיות שאלות המוות ומהשלאחריו ואחרות, ומשכך – לדחות את הדיון עם עצמנו, בעצם שאלת נחיצות קיומה.